החלטה בתיק עמ"ת 35526-03-11

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו, אשר ניתנה ביום 16.3.11 ע"י כב' השופט - סגן הנשיא משה אלטר בתיק מת 21776-03-11.

בית משפט השלום הורה על הארכת מעצרו של העורר עד ליום 12.4.11 לשם קבלת תסקיר מעצר.

על החלטה זו מופנה הערר שבפני.

העורר הובא לדין בבית משפט השלום בעכו בת"פ 21756-03-11 בגין עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק"), עבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק, נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: " הפקודה"), נהיגה ללא רישיון רכב, עבירה לפי סעיף 2 לפקודה, נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970 ועבירה של נהיגה ללא חגורת בטיחות לפי תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 5.3.11 בסמוך לשעה 17:50 נהג העורר ברכב פרטי בכביש 70 מצומת כברי לכיוון דרום. שוטרים שעיכבו נהגים לצורך ביקורת רישיונות כלי הרכב שנסעו אותה עת על הכביש, עיכבו בין השאר גם את העורר, משהבחין בו שוטר (להלן: " השוטר הראשון") כי הוא אינו חוגר חגורת בטיחות.

יחד עם העורר היו ברכב אשתו וגיסתו.

העורר עצר בצד הדרך ונתבקש להציג את הרישיונות, והוא טען כי אין ברשותו רישיון נהיגה או רישיון רכב ותעודת זהות, מה גם שטען כי אינו זוכר את מספר תעודת הזהות שלו, ועקב כך הודיע השוטר הראשון לעורר כי עליו להתלוות אליו לתחנת המשטרה.

העורר שב לרכבו וסירב לבקשת השוטר הראשון לדומם את המנוע ולצאת מהרכב ואז הודיע לו כי הוא עצור והכניס את ידו לכיוון המתנע על מנת לכבותו. השוטר הראשון ניסה לכבול את ידי העורר באזיקים, ללא הצלחה, וזה דחף אותו. בשלב זה הזעיק השוטר הראשון עזרה כדי שיסייעו לו בכבילת העורר והגיע השוטר השני (להלן: " השוטר השני").

דלת הרכב היתה פתוחה, השוטר השני, שבא לסייע, הכניס את פלג גופו העליון אל תוך הרכב כדי לדומם את הרכב, ואז תפס העורר בידו השמאלית את חולצתו של השוטר השני ואת האפוד המשטרתי שלבש, אחז בהם בחוזקה והחל להימלט מהמקום בנסיעה מהירה, כשהוא גורר את השוטר השני מרחק של כ-15 מ'. בשלב זה שלף השוטר הראשון אקדח וירה יריה אחת באויר ו-4 יריות נוספות לעבר הגלגל הימני של הרכב. למשמע קולות הירי, שחרר העורר את השוטר השני בכך שהרפה מאחיזתו בו. השוטר השני נפל במרכז הכביש ונחבל בכתפו, במותנו ובראשו, ופונה לטיפול רפואי.

בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה וכי בנסיבות העניין מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות.

הוצגה בפני בית משפט השלום חלופת מעצר, שלגביה כתב ביהמ"ש כי החלופה ". .. נראית לי על פניה בעייתית לאור העובדה שמדובר במעצר בית בביתו של המשיב בפיקוחם של בני משפחה בדרגה ראשונה", ולכן הורה על הגשת תסקיר מעצר.

ב"כ העורר טוען כי הירי כוון לרכב ואף הציג תמונות מהן עולה כי אכן היו פגיעות ממשיות ברכב ובנס איש לא נפגע. גם המשיבה אינה חולקת על כך, אם כי לא צויין במפורש כי הקליעים פגעו ברכב.

עוד הציג הסניגור רישיון נהיגה של העורר, רישיון תקף עד לשנת 2011 ביחד עם תעודת ביטוח חובה שתוקפה מיום 1.9.10 עד 31.8.11.

ב"כ העורר טען כי רישיון הנהיגה וגם תעודת הביטוח נמסרו לשוטרים, אך משום מה מסמכים אלה נעלמו מהתיק, ולכן הוציא עותק מהם מרשות הרישוי ומחברת הביטוח.

ב"כ העורר טען עוד כי מדובר בעורר יליד 1966, מנהל עסק לעבודות אלומיניום וקשור בעבודה בהיקף גדול וכי מעצרו עלול לפגוע בעסקו וגם בפרנסתו. ב"כ העורר לא התעלם מכך שלעורר קיימות הרשעות קודמות, אם כי המדובר בהרשעות משנת 1987 כשהאחרונה בהן היתה בשנת 1997, עליה נידון בשנת 1998. לאחר תקופה זו קיים רישום פלילי כנגד העורר ביחס לבניה ללא היתר.

לדעת ב"כ העורר, ניתן להסתפק בשלב זה בחלופת המעצר עד להגשת התסקיר, וזאת בהתחשב במכלול הנסיבות והנתונים ובעיקר לאור שביתת העו"ס.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערר ולהשאיר את החלטת בית משפט השלום על כנה. העורר ביצע עבירות חמורות ופגע בשוטר ללא הצדקה, מה גם שעברו אינו קל.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט השלום, בהודעת הערר, בכתב האישום, בעברו הפלילי של העורר ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערר.

אמנם מדובר בעורר יליד 1966, שיש לו עבירות קודמות ובין היתר עבירת סמים עליה נידון למאסר של 5.5 שנים. נשיא המדינה חנן את העורר והפחית מעונש המאסר 7 חודשים. המדובר בעבירה שבוצעה בשנת 1996 וכי מאז חלפו שנים רבות מבלי שהעורר יחזור לסורו (למעט עבירות של בנייה ללא היתר), תוך שהוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, הקים עסק בו הוא עובד ובאמצעותו הוא מפרנס את בני משפחתו.